מערכות הגוף, ויסות, תיאום ושמירה על סביבה פנימית יציבה
גוף האדם בנוי ממערכות רבות שפועלות יחד תוך ויסות ותיאום, כדי לשמור על סביבה פנימית יציבה הנקראת הומאוסטזיס. תקשורת בין מערכות מתבצעת בעזרת מערכת ההובלה (דם), מערכת העצבים והמערכת ההורמונלית. בכל התאים מתרחש מטבוליזם (חילוף חומרים), ותהליכים רבים בו מואצים בעזרת אנזימים.
מעבר חומרים אל התא וממנו תלוי בקרום בררני, שמאפשר מעבר של חומרים מסוימים ומונע אחרים. מעבר יכול להתרחש בדרכים כמו דיפוזיה ואוסמוזה, בהתאם לריכוזי החומרים ולתכונות הקרום. אנרגיה זמינה לתא מסומנת לעיתים כATP, והיא מאפשרת ביצוע פעולות תאיות שונות. שמירה על איזון חומרים ומים היא בסיס לתפקוד תקין של איברים ומערכות.
מערכת העיכול מותאמת במבנה ובמיקום לתפקידה: פירוק מזון והכנתו לספיגה. הפירוק כולל פירוק מכני (כמו ריסוק וערבול) ופירוק כימי שמפרק מולקולות גדולות לקטנות. לאחר הפירוק מתבצעת ספיגה של חומרי המזון אל מערכת ההובלה, כדי שיועברו לתאים בכל הגוף.
מערכת הנשימה אחראית על חילוף גזים: קליטת חמצן והפרשת CO2. מנגנון הנשימה מאפשר כניסה ויציאה של אוויר, ובכך מתאפשרת אספקת חמצן לתאים. קצב הנשימה עובר ויסות לפי צורכי הגוף, למשל במאמץ לעומת מנוחה. עישון וזיהום אוויר עלולים לפגוע ביעילות חילוף הגזים ובבריאות מערכת הנשימה.
מערכת ההובלה כוללת את הלב וכלי הדם, ומאפשרת הובלת חומרים בין איברים. זרימת הדם מחולקת למחזור דם גדול ולמחזור דם קטן, וכך מתבצעת הובלה יעילה בין הריאות, הלב ושאר הגוף. כלי הדם כוללים עורקים, ורידים ונימים, כאשר הנימים מאפשרים חילוף חומרים עם הרקמות. קצב הלב וזרימת הדם עוברים ויסות בהתאם לצורכי הגוף.
הדם הוא רקמה הכוללת פלסמה ותאים: תאי דם אדומים, תאי דם לבנים וטסיות. תאי הדם האדומים מכילים המוגלובין שמסייע בהובלת חמצן, ובדם מועבר גם CO2. הטסיות משתתפות בקרישת דם, תהליך שמפחית איבוד דם לאחר פציעה. מערכת ההובלה משתתפת גם בויסות טמפרטורת הגוף באמצעות שינוי זרימת הדם.
מערכת ההפרשה מסלקת חומרי פסולת ורעלים ותורמת להומאוסטזיס. הכליה היא איבר הומאוסטטי מרכזי שמווסת מאזן מים ומלחים ומסייע בסילוק פסולת; יחידת התפקוד שלה היא נפרון. הורמון ADH משתתף בוויסות מאזן המים על ידי השפעה על כמות המים המופרשת. הכבד תורם לאיזון פנימי דרך יצירת שתנן, אגירת פחמימות ונטרול רעלים.
מערכת העצבים קולטת גירויים, מעבדת מידע ומפעילה תגובה. יחידת הבסיס היא נוירון, שמעביר אות חשמלי לאורך התא ומעביר מידע בין תאים בעזרת אות כימי בסביבת סינפסה. חומרים כימיים אלה נקראים נוירוטרנסמיטרים, והם מאפשרים תקשורת בין נוירונים. המוח כולל אזורים כמו קליפת המוח וגזע המוח, ומערכת העצבים מתחלקת למרכזית והיקפית.
המערכת ההורמונלית פועלת באמצעות בלוטות הפרשה פנימית כגון לבלב, היפופיזה ושחלות/אשכים. הורמונים נישאים בדם ומשפיעים על איברי מטרה, לרוב לאורך זמן ארוך יותר מאשר תגובה עצבית. דוגמה מרכזית היא ויסות רמת הסוכר בדם בעזרת אינסולין. מנגנון נפוץ בבקרה הוא משוב שלילי, שבו שינוי במשתנה גורם לתגובה שמחזירה אותו לכיוון התקין.
מערכות ההגנה כוללות תגובה לא ייחודית כמו עור, דלקת ופגוציטים שבולעים גורמים זרים. התגובה החיסונית הייחודית מבוססת על הבחנה בין עצמי לזר, יצירת זיכרון חיסוני וייצור נוגדנים נגד אנטיגן. תאים כמו לימפוציט משתתפים בתגובה הייחודית. קיימים חיסון פעיל וחיסון סביל, ונושא חשוב נוסף הוא קבוצות דם ועירויי דם שדורשים התאמה.
מערכת הרבייה כוללת מבנים ייחודיים בזכר ובנקבה, שמאפשרים יצירת תאי רבייה ותהליך הפריה. הפעילות נשלטת על ידי ויסות הורמונלי הכולל הורמונים כמו FSH, LH, אסטרוגן וטסטוסטרון. הורמונים אלה מתאמים בין איברים שונים כדי לאפשר תהליכים תקינים. ניתן לבצע הפריה באופן טבעי, וקיימת גם אפשרות של הפריה חוץ גופית בתנאים מתאימים.